אירוע גאווה ראשון התקיים ביום חמישי האחרון בגלריית ימה בנהריה, בהשתתפות כ – 200 נערים ונערות, בני ובנות העיר. את האירוע ארגנו בני הנוער, שביקשו לציין את חודש הגאווה בפעם הראשונה, בעירם.
למרות ההתרגשות, נראה כי דווקא השיח ברשתות החברתיות גנב את הפוקוס מההיסטוריה שהתרחשה כאן, בתוכו קולות בעד ונגד קיום אירוע גאווה בעיר ותמיכתה או אי תמיכתה של העירייה במהלך, כשמכאן ומכאן היו גורמים שקפצו על העגלה, כפי שמתרחש בשיח הנהרייני מפעם לפעם.
הפקת האירוע לא היתה פשוטה. בני הנוער מהקהילה הגאה בנהריה ביקשו לקיים, לראשונה בעיר, מצעד גאווה, והחלו לעבוד בשיתוף פעולה עם חניכים ומדריכים מתנועת הנוער "השומר הצעיר" ועם יחידת הנוער בעירייה, במטרה להפיק את האירוע.
לטענת גורמים המעורבים בהפקת האירוע, הם עמלו רבות על התוכן, שהיה מוכן זמן רב מראש, אך מפאת חוסר ידע וניסיון בהפקה של אירועים דומים, לא ממש דאגו לפרטים חשובים, כמו אישורי משטרה, הקמת דוכנים וכיוצא בזה. כך מצאו את עצמם המארגנים הצעירים כשבוע לפני האירוע, בלי האישורים המתאימים.
בשלב זה, חברי תנועת "תרבות", ובראשם מאיה פרת, החליטו לקחת את המושכות לידיהם, ולסייע בהפקת האירוע. בתוך כך, פנו לקבלת אישור מהמשטרה לקיום המצעד, אך כשהציגו את תוכניתם, נתקלו בקשיים.
לדבריהם, המשטרה טענה כי העירייה לא אישרה את הקמת הדוכנים והשימוש בחשמל במקום, אך בעירייה טוענים כי עד לרגע זה לא קיבלו פניה מסודרת מאף גורם. מהמשטרה עצמה, לא נמסרה תגובה עד לכתיבת שורות אלו.
לאור העובדה שלא התקבל אישור מהמשטרה להפקת המצעד כפי שקיוו, החליטו המארגנים יחד עם תנועת "תרבות" לקיים אירוע בלבד, ללא המצעד, בגלריית ימה, הגלריה שהקימה התנועה במתחם אגד, השייך לידיים פרטיות ולא לגורם עירוני כלשהו.
וכך, ביום חמישי האחרון הגיעו תושבים רבים להשתתף באירוע ההיסטורי ולתמוך בקהילה הגאה. זאת למרות שבמדד הגאווה ברשויות המקומיות של האגודה למען הלהט"ב בישראל, דורגה שוב נהריה במקום נמוך מאוד באשר ליחסה לקהילה הגאה. באירוע השתתפו נציגים מ"איגי", ארגון נוער גאה, ו"חושן", ארגון להסברה ותוכן להט"בי.
מאיה פרת ממרכזות תנועת "תרבות" בנהריה: "כמו בכל עיר בארץ ובעולם, אנשים יוצרים לעצמם תרבות ותוכן לציון חודש הגאווה ואני שמחה שזה קרה גם בנהריה. מדובר באירוע ממש מרגש שצריך לחזק אותו ולראות איך בשנה הבאה רותמים את התמיכה המלאה של העירייה וגופים נוספים הפועלים בעיר. זה היה יום חגם של הנוער הגאה בנהריה, שחיכו כל החיים להרגיש שיש להם מרחב חופשי בעיר הולדתם, ולא רק בתל אביב. היה מרגש לראות אותם עטופים בדגלי גאווה, ולחוש את האוירה הראשונית והמרגשת".
נראה כי בני הנוער הגאים קיבלו את החיבוק שכל כך ציפו לו מהתושבים, ועבור כלל חברי הקהילה הגאה בעיר, אירוע הגאווה הראשון סימל בעיקר את סלילת הדרך עבורם לאירועים נוספים, ולטענת גורמים בקהילה, אף עלתה המוטיבציה לקיים מצעד גאווה בנהריה בשנה הבאה.
לאן נעלמה עיריית נהריה בחודש הגאווה?
ההכרזה על קיום אירוע גאווה בנהריה, גרר תגובות קשות ביותר ברשתות החברתיות, של המתנגדים לקיומו בעיר, והטיחו את האשמה בראש העירייה, רונן מרלי, על כך שמאפשר לקהילה הגאה לקיים את האירוע. מנגד, עלו תגובות התומכים בציון חודש הגאווה בעיר, על כך שהעירייה מתעלמת מהאירוע ו/או לא לוקחת חלק בהפקתו.
בתגובת העירייה להתנהלותה בכל הנוגע לאירוע הגאווה מסרה כי לא קיבלו פניה מסודרת מאף גורם, בנוגע לקיום האירוע. עוד הוסיפה כי הרשות מכבדת את תושבי העיר על כל גווניהם וכל הניסיונות לפרובוקציות שעלו ברשת ובתקשורת תלושות מהמציאות.
יחד עם זאת, באשר לרוח האירוע, בחרה העירייה לשמור על שתיקה עד לרגע זה. נראה כי השיח החריף בנושא הביא לתוצאה ההפוכה מבחינת העירייה, שלא השכילה לחבק את המהלך אלא לייצר תחושה של התעלמות מוחלטת מקיום האירוע. זאת למרות שיחידת הנוער של העירייה לקחה מלכתחילה חלק בתכנון האירוע, ואף חיילים של "פרק המשימה" של היחידה סייעו בהקמתו וניהולו התקין של האירוע, כך שמצד אחד, העירייה, בדרכה, לקחה חלק באירוע, אך מצד שני, בחרה להתעלם מקיומו כששמרה על דממת אלחוט באשר לציון חודש הגאווה בעיר.
לא בגלל שלא רצתה להיות מזוהה עם הקהילה הגאה או בגלל דרישה כזאת או אחרת של גורמים פוליטיים במועצת העיר, כפי שניסו לצייר לתושבים גורמים כאלה ואחרים, אלא פשוט בגלל שהיא יודעת שלא קידמה שום מהלך הנוגע לקהילה הגאה בעיר, לא בחינוך, לא ברווחה, לא במרחב הציבורי ובעוד מקומות בהם יכלה לסייע ביצירת שינוי בשיח הנהרייני בנושא, אותו שיח ממנו כל כך נבהלה, וזה לא המקרה הראשון בו העירייה בוחרת בהתנהלות כזו.
נראה שבכל פעם שהעירייה והעומד בראשה סופגים אש, בלשכתו בוחרים פשוט לא לנהל את ה"אירוע" התקשורתי, במיוחד אם ה"אירוע" מתרחש ברשתות החברתיות. מדובר בהתנהלות בעייתית, כזאת שלא מזהה הזדמנויות ובוחרת לטמון ראשה בחול, כזאת שבוחרת לטפל בעניינים בוערים בתוך חדרי חדרים, ולחשוב שאם משהו הוסדר פנים מול פנים, זה בהכרח יעבור בדרך כזו או אחרת גם לתושבים, כזאת שמאמינה שבין אם גלגלי הצדק פועלים לטובתה או לא, האזרח הקטן לא צריך להתעדכן על כך, וחבל, כיוון שלא רק העירייה מפסידה מההתנהלות הזאת, אלא גם ובעיקר, התושבים.
אותם תושבים שניזונים מכל פוסט ומכל תגובה, יוצרים לעצמם מציאות, תמונה, אותה הם משקפים גם מחוץ לכותלי הפייסבוק, ואז מרגישים את העיר פצועה ומקוטבת, לא רק במרשתת, אלא גם בחיים האמיתיים, בפרלמנטים הסוערים, בבתי הקפה. והתמונה האמיתית? לרוב לא קיימת, כיוון שאי אפשר להרכיב פאזל כשאין לשחקנים את כל חלקיו.
About Author
