ריח חריף של ספק מרפאת שיניים ספק חדר ניתוח מהול בניחוחות אלכוהוליים חזקים, הקיץ אותו מדומיית נשמתו. קשה היה לו לזהות את הריחות החריפים, אבל מה שבטוח הם צרבו את שיערות אפו.קור אימים שרט את עורו, הרגיש כמו היו אלו מכות זעירות ומהירות שחדרו עד ללשד עצמותיו.עצמות? נזכר שהן כאבו לו מאוד כמה רגעים קודם לכן. עכשיו כבר לא כאב לו כלום.מנסה לשלוח ידיים אל פניו, כמתעורר בבוקר במיטתו החמה , אין הצלחה.
"פאק!! אני לא יכול לזוז. מה קורה פה? יש פה מישהו? הלווו?" מעליו ריצדו אורות ניאון מסנוורים ומוסיקת רקע שעדיין לא זיהה, מתנגנת בחדר. עננים בצבע לבן בוהק מקשטים את תקרת החדר התכולה המדמה שמיים צלולים ונקיים ביום אביבי . נושק לפס האופק של השמיים המעושים מעליו, נמצא חלון ארוך וצר דרכו חודר משב רוח מצמרר המרקיד וילון שקוף מצד לצד כמו היה שמלת כלה ביום חתונתה.הנעימה שהתנגנה בחדר לא עזרה לו להירגע בשום אופן. במוחו רצות מחשבות כמו היו אלה ילדים קטנים ושובבים ביום חורפי במיוחד, המדלגים בין שלוליות ונרטבים מהגשם הקסום שירד עליהם כמו היה טיפות מים מתוקות. ניסה להשקיט את המחשבות אל אלו לא חדלות מלהתרוצץ."שמישהו יכבה את המוסיקה הזו, בבקשה. אני מתחנן" מלמל לעצמו, נהר הדם בעורקיו לא נרגע וזורם כמו אשד מים בכל גופו."שש ששש, אל תנסה לזוז" קול אישה רך ועדין הדהד במוחו.
"איפה אני? מי את? אני לא מצליח לראות אותך".מנסה להזיז את ראשו, משותק. הצוואר לא זז מעלה אחת ימינה או שמאלה.תוך שהוא מנסה להתרומם לישיבה ולא מצליח להניע פרט לעיניו ופיו שום איבר, הפחד תופס פיקוד על מוחו.- "היי, היי,בואי רגע" מתנשף "סליחה?" ממשיך לחפש פרצה ליחס"קר לי" נוקשות שיניו כמאשרות את תחושתו." איפה אני, אני בבית חולים, או שאת רוצחת אותי עכשיו איפה אני ?""אתה נמצא בין לבין" השקיטה אותו בקול רגוע שהזכיר לו רכות של אם אוהבת."בין לבין? תעזרי לי להתרומם. בבקשה."אל תנסה לזוז, אתה לא יכול לזוז" ריצדו מילותיה המאיימות באוזניו. בעודו שוכב על שולחן מתכתי אפור קר ומנוקר היא ניגשה אליו. אישה יפת תואר, צבע עורה כהה וזוהר, אשר את ראשה מעטר מארז מטפחות לבנות מגולגל ומסודר בצורה מושלמת. לגופה נחה שמלה לבנה צחורה ורחבה. מורידה ראשה לכיוון פניו ועכשיו הם מצליבים מבטים .צמרמורת חלולה עברה בגופו.
"מי את?" שאל בקול מובס"אני לא החשובה פה. לי יש תפקיד אחד קטן"עם מחט ביד אחת וחוט תפירה בידה השנייה היא ניגשת לכיוון פניו , מסיתה את ראשו ממנה , מנקה פצע שוטט דם מעורפו , ומחדירה מחט לתוך בשרו החי, כדי שתוכל לתפור את הקרע שנוצר בו כשהיה בדרכו אליה.הוא מנסה להתנגד, אך היא, שמלאה בסבלנות אין קץ לאורחים בחדר המעבר שלה אוחזת בפניו ומזיזה שוב את ראשו בעדינות . הוא לא שם לב, שאט אט ראשו החל לזוז. השיתוק שפקד את כל גופו החל מתפוגג כמו היה סם נספג בדם ונעלם."אתה חייב להירגע"" בבקשה ממך ,תעשי בי מה שאת רוצה, אבל המוסיקה ברקע… את חייבת לכבות אותה, היא משגעת אותי. אני לא מסוגל לנשום בצורה רגועה." והיא באמת טרפה את מוחו.
בתחושותיו גופו רועד ודמו זורם בסערה בתוך עורקיו. מוחו עומד להתפוצץ וגרונו נמלא בגוש ענק של אוויר שלא מסוגל להמשיך אל הריאות.תנסה להבין היכן אתה נמצא""אני בין לבין אמרת לי, כבר. אני בין פה לבין לאן?""אתה מת" לחשה קרוב לאוזנו וקשרה את התפר האחרון בעורפו."מת? אני מת? " "הגוף שלך מת, הנשמה שלך בנדידה ""מ…ת! היא אומרת לי שאני מ….ת!" לא מצליח לצרף שתי אותיות למילה אחת.שתיקה עמומה שררה בחדר של "בין לבין ""תכבי את הרעש הזה כבר!!!!!" מצא כוח לשבור את השקט בצרחה מרעידה.קרבה פיה אל פניו והגדילה את הקרע בליבו עוד יותר באומרה "אני לא שומעת כאן שום מוסיקה" את התשובה שנשלחה לכיוונו הוא כבר לא שמע .אם איבר אחד לא הפסיק לתפקד בגופו היה זה המוח , שהחזירו אל אותו הרגע בו התגבשה בתוכו החלטה שתשנה את מותו לנצח.* לפתע זה היכה בו. הוא זיהה את הקלאסיקה הנצחית אליה ברח מאז היה בן 10" וויוואלדי , ארבע עונות של וויוואלדי " מלמל לעצמו. " תאמרי לי שזה ארבע עונות של וויוואלדי. " אמר וגוש האוויר התקוע הצליח לנוע מעט במורד הגרון."חורף, זה חורף של וויוואלדי".
©כל הזכויות שמורות ל"עת הנוצה לכתוב".
About Author
