ראש המועצה המקומית כפר ורדים, אייל שמואלי: "למחוק את המילה 'פריפריה' בישראל"

ראש המועצה המקומית כפר ורדים, אייל שמואלי, נבחר בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018, והביא עמו אופטימיות קוסמית שמצליחה לסחוף אחריו לא רק את תושבי הכפר אלא תושבים מהגליל המערבי בכלל, שנחשפים לפוסטים ההומוריסטיים שמעלה בפרופיל הפייסבוק שלו. לא פעם מדובר בהומור ציני, המאפשר לו להציג את תמונת המצב, גם אם התמונה לא תמיד נעימה.

כמו לראשי רשויות רבים, גם עבור שמואלי ההתמודדות עם הסגרים האחרונים וההשלכות של נגיף הקורונה יחד עם ממשלה לא יציבה, היוו אתגר לא פשוט, אך בראיון אתו למדנו כי במיוחד במשברים, החשיבה החיובית מנצחת.

איך אתה מסכם את שנת 2020?

"ללא ספק זו היתה שנה מאתגרת, או כמו שהצעירים אומרים: "שנה לא כיפית". הממשלה לא יציבה, ומעבר לכך שזה פוגע ברשות המקומית, זה פוגע באזרח, בלקוח הקצה, שהוא החשוב ביותר. משבר הקורונה איים לפגוע בעיקר ברוח של היישוב, אך אנחנו השקענו רבות כדי לשמור על המורל הגבוה של התושבים. דשו את המשבר מכל הכיוונים, ולאחרונה, עם הגעת החיסונים, מתחילים לראות קצת אופטימיות באופק, ואני בהחלט מעדיף להסתכל קדימה ולראות את חצי הכוס המלאה. בסוף ממשברים לומדים. למדתי והכרתי צוות עובדי רשות מדהים ומחויב שעסוק בטובת התושבים וזה תענוג גדול. מגיעה להם המון הערכה. גם ברמה האישית, אני מרגיש שקיבלתי את המשבר כדי ללמוד. במשברים, מנהיג יכול לבחור לנווט בשני כיוונים, מצד אחד הוא יכול לקבל החלטות פופוליסטיות ולהחליט שהוא מעל חוקי המדינה, ומצד שני, לקבל החלטות שאולי לא פופוליסטיות, אבל יעביר לתושבים את המסר שהרשות כפופה להחלטות ולחוקי מדינת ישראל, ובסופו של דבר, היא לא כל יכולה. בחרתי לקבל את אמון הציבור בהנהגה המקומית, גם כשהמצב המדיני לא יציב, ולא לייצר חוסר אמון כללי בכל המערכת".

אז איזה ציון אתה חושב שהתושבים נותנים למועצה ביחס לניהול משבר הקורונה?

"הציבור סמוך ובטוח בהנהגה המקומית שלו. כראש מועצה, אני נושא באחריות לכל מה שקורה, ויחד עם זאת, יש לי שותפים מדהימים שהם חברי המועצה ועובדי המועצה. את הכישלונות אני זוקף לעצמי, וכשהיו אכזבות למדנו איך לעשות דברים אחרת, אך בסופו של יום הם זניחים אל מול ההצלחות שהשגנו השנה, שלמרות הכל, היתה מלאה בפעילויות ועשייה. החוכמה היא לדעת לקחת החלטות, לדעת לטעות ולא לטעות פעמיים. כך אני נוהג כראש המועצה, ואת זה אני מנחיל גם למנהלים. אני נותן להם גיבוי מלא, אבל חשוב מאוד – שאם הם טועים, שילמדו מהטעויות".

אתה מאוד בטוח באמון הציבור בכפר ורדים, ועדיין, רגע לפני שהכרזת על שנת 2020 כשנה ללא פריצות ביישוב, פרצו ללשכתך:

"אין לי ספק שבפריצה לא מעורבים תושבים. לדעתי זה היה ניסיון לגנבת כסף. פורצים שחשבו שאולי יש קופה בלשכת ראש המועצה. חבר שלי אמר לי שזה כל כך שקוף שיפרצו דווקא אצלי, רגע לפני שניתן יהיה להכריז על יישוב ללא פריצות בכלל.. בשנה הקודמת היו 54 אירועי פריצה. ביצענו מהלכים חשובים למיגור התופעה, הכנסנו טכנולוגיה חדשה הכוללת מצלמות בארבע הכניסות לכפר, המזהות כל רכב שנכנס. המצלמות מחוברות למאגר רכבים חשודים וזה תרם מאוד לכך שלא התבצעו פריצות השנה בבתי התושבים".

האופן שבו אתה משתף את התושבים באירועים ובעשייה שלך, מלאה בהומור. כמה זה עוזר לך בשיח עם התושבים?

"אני מאמין שאסור להיות צבוע ושצריך להביא את מי שאתה במסר שיוצא החוצה. מי שקורא את הפוסטים שלי מבין היטב גם את ההומור הציני. אני כותב את הפוסטים בחמש דקות ולא חושב עליהם יותר מדי. ככה זה הכי אותנטי. בכל תפקיד שכיהנתי בו, ההומור היה חלק מהדרך בה אני מעביר את המסרים שלי. זה מוסיף קשב מהקהל. החיים יפים, לא צריך להוסיף עליהם דרמה, להיפך".

מה ריגש אותך השנה?

"מהלב, אני כל בוקר קם ליום מרגש חדש. מרגש אותי שילדי הגנים מגיעים אליי למשרד לשחק באוסף המטוסים שלי, וריגש אותי כשנערכה לוויה לוותיק היישוב, כשכל התושבים עמדו בצדי הרחובות עם שלטים, מביעים את צערם ונפרדים. הובלתי את השיירה לבית העלמין, אחרי נסע האמבולנס ואחריו רכבי המשפחה האבלה. זה היה אירוע מצמרר, אבל ככה מרימים קהילה. עם כל הכבוד, לא מרימים קהילה בהופעה של עברי לידר, אלא החוכמה היא לייצר קהילה תומכת גם בטוב וגם ברע. בסופו של יום, יש וויב מרגש בתוך הקהילה, וזה נפלא".

כקהילה, כפר ורדים גם מובילה מבין כל המועצות המקומיות במחזור

"המחזור מתחיל בחינוך בגני הילדים. הם אוספים בקבוקים ופעם בשבוע הם חוצים את הכביש, הולכים לסופר ומקבלים עליהם כסף, איתו רוכשים פריטים חדשים לגן. בנוסף, יש להם מתחם בו יוצרים צעצועים ממוצרים מהבית. שלא כמו בערים אחרות, שם הביאו את הפחים הכתומים והמגושמים, התושבים בכפר ורדים מבצעים הפרדה בין האריזות בשקיות מחזור שאנחנו מספקים, וביום רביעי אנחנו אוספים את השקיות. כדי לשפר את התהליך, פניתי לשרה להגנת הסביבה וביקשתי לתקצב למועצה פיילוט לאשפתונים עם הפרדה: אשפה ואריזות. כך לא נצטרך שקית נפרדת. לשמחתי השרה החליטה לתקצב את הפיילוט ואנחנו נהיה היישוב הראשון בארץ עם האשפתונים המחולקים". לציין, כי כפר ורדים היא המובילה מבין המועצות המקומיות עם כחצי קילו חומרים למחזור בממוצע למשפחה לשבוע.

מה הכעיס אותך השנה?

"תהליך קבלת ההחלטות בממשלה. משרד החינוך היה הראשון שהפעיל את שיטת הרמזור. ביום שיצאו עם ההחלטה הוגדרנו עדיין צהובים, בפועל ידענו שאנחנו כתומים, כך שמערכת החינוך לא היתה אמורה לפעול. ניסיתי להילחם על כך עם משרד החינוך אבל לא היה עם מי לדבר. אותי מעניינים אותו נער ואותה נערה בתיכון שמבינים את הכאוס הזה ואמורים להתגייס בקרוב לצה"ל: איזה אמון הם יתנו במדינת ישראל? מה לימדנו אותם על תהליך קבלת ההחלטות בזמן שבקרוב הם יהפכו לחיילים? בפוסט שהעליתי על זה שיקפתי בציניות, כמובן, את המציאות הלא נעימה. את חוסר האונים. גם אני מבולבל. גם אני בן אדם. אני מזכיר שלא נבחרנו בוועדת בחינה מקצועית, נבחרנו בקלפי".

למחוק את המילה "פריפריה"

"מה שיותר הכעיס אותי השנה, הוא נושא הטבות המס. כולם מבינים את החשיבות של ההטבות לתושבים, כמה חשוב לחזק את הגליל בבעלי הכנסה גבוהה, בהם נוגעות ההטבות. הן חשובות ליישוב עצמו כדי להשאיר אותו חזק. כפר ורדים צריך להיות פיילוט לכל המדינה, כי ההטבות הללו יסייעו לא רק לתושבי היישוב אלא לכלכלת הגליל המערבי כולו. לתושבים אין דרך להוציא את הכסף שהם חוסכים באמצעות ההטבות בכפר, ולכן את עודפי הכסף מההטבות יוציאו במעלות ובנהריה. זה לטובת האזור כולו. לצערי, מדינת ישראל כל רגע שתגיד שהיא עוזרת לפריפריה היא תשאיר אותנו מאחור. צריך להוציא ספר עב כרס שיישא את השם "מוחקים את המילה פריפריה מהלקסיקון", ואז נראה תשתיות כבישים, תקשורת מתקדמת ועוד. המדינה קטנה מאוד מכדי לחלק אותה ולצערי בכל פעם שגם אנחנו נצעק "פריפריה" ננציח את עצמנו ככאלה. באנו לפה מבחירה, אנחנו לא מסכנים! אם נישאר פריפריה, הצעירים ימשיכו לברוח מפה. מכעיס שאוניברסיטת הגליל עתידה לקום בחיפה. בפעם האחרונה שדיברו על הקמת אוניברסיטה בגליל, הקצו חדר במרתף של בית החולים זיו, לכמה סטודנטים לרפואה. לצערי אף אחד לא כותב את הספר הזה. אנחנו לא מייצרים נציגות בכנסת. כמנהיגים של האזור, אנחנו עסוקים בטרדות היום יום ולא מסתכלים ממעוף הציפור על כל הגליל וזה מאכזב".

מי בעלי הברית הכי חזקים שלך מבין ראשי הרשויות בגליל המערבי?

"בבחירות האחרונות תמונת ראשי הרשויות בגליל המערבי השתנתה באופן דרמטי. אני לומד המון מראשי הרשויות הוותיקים שמעון לנקי מעכו וגבי נעמן משלומי, אבל רקמתי חברות משפחתית חזקה גם עם רונן מרלי מנהריה, משה דוידוביץ ממטה אשר, מודי סעד מיאנוח ג'ת ויאסר גדבאן מכסרא סמיא. כולנו שותפים למלחמה על הגליל. אני נפגש גם עם ראשי רשויות מכל הארץ, שדומים בהוויתם לכפר ורדים: מיתר, כוכב יאיר, מטולה. אנחנו מתארחים, לומדים ומפרים אחד את השני".

איך אתה מסכם את כהונתך עד כה? תרצה לרוץ שוב בבחירות הבאות?

"קדנציה אחת לראש רשות לא מספיקה. יש עקומת למידה. בחמש שנים לא מממשים את הלימוד. צריך מינימום שתי קדנציות. אני חייב לציין שהכניסה לתפקיד היתה מאוד טובה. ראש המועצה הקודם, סיון יחיאלי, עזר לי מאוד. הוא ליווה אותי במשך 21 יום בחפיפה מלאה. אמנם הוא לא תמך בי אבל טובת התושב עמדה לנגד עיניו. היום אני יכול לומר שאמנם התפקיד לא פשוט ותובעני מאוד, אבל הוא מלווה בהמון פרגון וסיפוק. בסוף היום, כשהולכים לישון עם עשייה ציבורית, מתוך שליחות ציבורית, הכל מתחבר".

About Author